פסק-דין בתיק עד"י 1081/13

ערעור הסנגוריה נגד גזר דינו של בימ"ש קמא.

בגזר דין זה דחה ביהמ"ש את העונש המוסכם על הצדדים במסגרת הסדר טיעון, ארבעה חודשי מאסר לריצוי בפועל, לצד מאסר מותנה וקנס בסך 12,000 ש"ח, ותחתיו גזר על המערערת שמונה חודשי מאסר לריצוי בפועל, מאסר מותנה וקנס בסך 10,000 ש"ח.

למסקנה זו הגיע בימ"ש קמא על רקע קביעתו כי העונש המוצע אינו מידתי לעבירות בהן הורשעה המערערת.

ואכן, אין מחלוקת בין הצדדים כי המערערת הורשעה בעבירות לא פשוטות של הכנסת כספי אויב לאזור ופגיעה בביטחון האזור.

בקצרה יאמר, כי המערערת יצרה קשר עם פעילים בארגון  החמאס ובארגון "אל נור" השייך לחמאס, מתוך רצון לקבל מהם כספים. בסופו של דבר, קיבלה המערערת מפעיל חמאס כ-26,500 דולר. זאת ועוד, בשנת 2010, בשתי הזדמנויות, המערערת העבירה לבעלה, השפוט למאסר עולם, 15,000 ש"ח, זאת באמצעות אחר. חלק מכסף זה יועד לקניית מכשיר סלולארי בתוככי הכלא.

בדיון בפניי עתרו הצדדים לקבלת ערעור הסנגוריה נגד חומרת העונש ולגזירת הדין בהתאם לעתירתם במסגרת הסדר הטיעון.

הצדדים מדגישים את ייחודיות המקרה, כאשר המערערת נאלצה לבצע את העבירות על פי הוראות בעלה האסיר ובמטרה להתקיים היא ובנה היחיד, אותו היא מגדלת לבדה.

עוד ציינו הצדדים כי חולט בהסכמה סכום נוסף של כ - 23,000 ש"ח, אשר גם הוא מהווה סנקציה עונשית התורמת להרתעה.  

אודה כי התלבטתי לא מעט באשר לגורלו של ערעור זה.

תמים דעים אני עם בית משפט קמא כי הענישה המוצעת חורגת באופן בולט ממתחם העונש ההולם בגין עבירות אלה. המערערת פעלה בדרכים שונות לקבלת כספים מהתאחדות בלתי מותרת. זאת ועוד, אם הסכום שהתקבל מחו"ל נועד לצריכה בלבד, הרי שכספים אחרים הועברו על ידה לבעלה הכלוא, מתוך מטרה לרכוש מכשיר טלפון סלולארי. למותר לציין כי השימוש במכשירים אלה על ידי אסירים לא רק שהוא מפר את מגבלות התקשורת החלים עליהם עקב מאסרם, אלא עלול לשמשם לחולל עבירות ביטחוניות נוספות.

על רקע זה, הצדק עם בימ"ש קמא כי היה מקום להחמרה משמעותית בענישה לשם יצירת הרתעה ראויה.  יש מקום לקבוע, על כן, כי ראוי היה לה לתביעה לנקוט גישה עונשית מחמירה יותר.

עם זאת, לא ניתן להתעלם מהעובדה כי הצדדים הגיעו לכדי הסדר טיעון, אשר לדעתם תואם את שיקולי הענישה כולם.

ואכן, למערערת נסיבות להקלה מובנות שפורטו בטוב טעם על ידי בא כוחה, בראשן העובדה כי לא פעלה ביוזמתה אלא על פי מצוות בעלה.

בעניין זה מוכן אני לקבל את טיעון הסנגור כי עצם מאסרה והרחקתה על המערערת מבנה יוצרת עבורה הרתעה משמעותית.

בנסיבות אלה, הגעתי למסקנה כי על אף החריגה הבולטת מהמתחם בעונש ההולם לעבירות אלה, אין לומר כי העונש עליו הסכימו הצדדים מחייב את התערבות ביהמ"ש. ניתן להשקיף על כן על עניינו כמקום בו נדרש  ביהמ"ש לחרוג באופן מיוחד ממתחם הענישה, מתוך צפייה שהדבר יסייע למערערת לחזור לחיים נורמטיביים.  

לאור האמור, הנני מקבל את ערעור הסנגוריה באופן זה שחלף המאסר שנגזר יהיה על המערערת לרצות 4 חודשי מאסר מיום מעצרה. המערערת תישא בתשלום קנס בסך 12,000 ש"ח שישולם עד השחרור ויהווה תנאי לשחרור, ולא תאסר לתקופה נוספת של 6 חודשים. אין שינוי במאסר המותנה שנקבע על ידי בימ"ש קמא.    

ניתן היום, 27 בינואר 2013, ט"ז בשבט התשע"ג, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק פסק דין זה לידי הצדדים.

מ"מ נשיא התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: